אלֶכְּס, המכונית וחכִּים
עודכן: לפני 10 שעות
די! חסל סדר הקדמות. ניגש עכשיו לסיפורים עצמם. ותחילה לסיפור על נס שחתם סופית את שאלת 'האם זה הזמן לצאת לטיול חובק עולם?'
יש לי מכונית קטנה. למרות הפחד אני מפרסמת מודעה ביד 2 וגם מספרת ליעלי שהמכונית, שמורה כמו בתולה חרדית, מוצעת למכירה. יעלי אומרת "אספר למוּהָנֶד" ולי ברור שאת המכונית הזאת יחטפו בשנייה. עובר יום, עוברים יומיים, עובר שבוע ורק מוהנד ומתעניין אחד התקשרו עד עתה בעניינה. אני נבהלת מאוד.
בלית ברירה יורד המחיר ושוב אני ממתינה למתעניינים. עובר שבוע נוסף של דום שתיקה שבסופו מצלצל, סוף-סוף הטלפון ונשמעת ההודעה "עוד לקוח שמתעניין במודעתך ביד 2 מתקשר אליך!" ומעברו השני נשמע קול של איש צעיר. הוא שואל שאלות רבות ומבקש להוריד טיפה את המחיר ולקחת את המכונית לבדיקה במכון. מהלחץ שאף אחד לא יקנה אני מסכימה לשתי הבקשות.
בתאריך המיועד מגיעים אלכס ואשתו וכולנו נוסעים למוסך טכנוטסט - מכון רישוי ובדיקה לפני קניה באור עקיבא. חצי שעה אנחנו ממתינים לפקידה שרק תקבל אותנו ותרשום את פרטינו ומצפים להתקבל בזמן הקרוב לבדיקה.
עוברת שעה ואנו עדיין מחכים. סבלנותי פוקעת ואז אני עושה שגיאה איומה - אני הולכת לברר מה קורה. אני שואלת את אחד העובדים היכן מבררים מה קורה והוא מצביע לאיזשהו כיוון "תשאלי שמה." אני צועדת אל עבר המטרה ומגיעה אל לדלת חצי פתוחה. אני מניחה שמאחורי הדלת נמצא אדם שיזית את העניינים או לפחות יאמר לי למה לצפות.
מבלי לדעת, מאחורי הדלת הלא סגורה יושב אדם די גדול וחסון שבדיוק עומד לאכול את ארוחת הצהריים המאוחרת והחמה למדי שלו, שכולה דחוסה לתוך פיתה סגלגלה, ואני פותחת את הדלת בדיוק שניה לאחר שהוא לקח ביס ענק מהפיתה הרותחת שמשפריצה טחינה על כל פניו. "בתיאבון וסליחה. אתה יכול להגיד לי מתי בערך יבדקו את הרכב שלי?" אני שואלת ורואה כיצד פניו נעשים אדומות ולחייו עוד רגע מתפוצצות. ביד שאינה מחזיקה את הפיתה הוא מנפנף בפראות, והמסר שלו ברור: "צאי מכאן לפני שאני הורג אותך!!!" אני יוצאת במהירות מהחדר.
במתקן בדיקות רכבים מסודר ובכלל במזרח התיכון, כדאי לזכור שאין לשאול אף אחד בשום שלב מה קורה. בשלב זה היה ברור שגורלה של מכוניתי הקטנה נחרץ.
עוברת עוד חצי שעה ומישהו צועד לאיטו לכיווננו ולוקח את המכונית למסלול הבדיקה. הבדיקה עורכת כחצי שעה וכוללת נסיעה של המכונאי במכונית. אוֹ אָז אני נקראים אל חדר המנהל שלמרבה הפלא הוא אותו הר אדם שאת ארוחתו הפרעתי. הוא מוציא גיליון ארוך כאורך מגילת העצמאות ומראשו ועד תחתיתו מסומן באיקסים אדומים מנבאי רעות. בדיוק כמו בקופת חולים, מסתבר שנכנסתי למוסך עם אוטו בריא ושמור למופת וכעת, לאחר בדיקת המומחים, אני בעלת גרוטאה שלא שווה שקל.
עיני אלכס נאורות לחיים ואישתו מתאפקת לא לפרוץ בצחוק גדול. ועוד לפני ששאנו מגיעים למכונית הוא כבר הוריד את המחיר המקורי באלפיים שקלים. אני שוכחת מכול תנועותיי החדשות במרחב, מכול הנשימות ולמודעות לזה ולשמֶה ומתכווצת לכדור גומי קטן וכול כך נעלבת שאני רק רוצה להיפטר מהמוסך, מהקונה ומהמכונית. על כל כל דרישה אני מנידה בראשי ומסכימה להכול. ואז הוא אומר: רגע, אני צריך להתייעץ עם אשתי.
הם עומדים בגבם עלי ואחרי כמה דקות הוא חוזר ומודיע: אשתי אומרת שכל כך הרבה תיקונים יעלו לנו עוד אלף שקל! אני לא רוצה שיראו אותי מיללת בבכי חסר מעצורים אז אני מיד מסכימה, חותמת על זכרון דברים ואלכס מעביר לחשבוני אלף שקלים. התנאי היחיד ששאני מציבה הוא שהמכונית נשארת ברשותי עד ליום עזיבתי ושביום הזה אלכס יסיע אותי לדואר, נבצע העברת בעלות ואז הוא יקפיץ אותי לרכבת.
בלילה אני לא יכולה להירדם. בעיניים עצומות ובדממה מוחלטת אני צועקת על אלכס ועל אישתו ועל מנהל המוסך צעקות עד השמיים.
למחרת, בעודי צועקת צעקותיי האלמות מצלצל לפתע הטלפון. מוהנד של יעלי מודיע שיש לו קליינט שמעוניין במכונית עכשיו, ממש ברגע זה. אני מתנצלת ומסבירה שכבר חתמתי על זכרון דברים והועבר כסף בין הצדדים.
אני ממשיכה בהכנות לקראת היציאה למסע וכל כמה דקות עולים בי גלים של בחילה וזעם כשאני נזכרת במוסך, במנהל המוסך, באלכס ובאישתו.
יומיים לפני תאריך העברת הבעלות ועזיבת הארץ, בזמן נסיעה במכונית המתוקה שלי, מצלצל הטלפון ושמו של אלכס מתנוסס על המסך. מה עכשיו? אני שואלת את עצמי. לא הייתה מספיק השפלה? אני מחכה שנייה, נושמת ועונה לשיחה. 'אני רוצה ללכת לבדיקה נוספת,' אלכס מודיע. 'סליחה?' אני לא מאמינה שאני שומעת את המילים שיוצאות מפיו. 'אני חושב שהבדיקה במכון באור עקיבא לא הייתה מספיק יסודית ואני רוצה ללכת לבדיקה נוספת,' הוא שוב חוזר על דרישתו.
מסך אדום יורד על עיניי. לפני שאני מבינה מה קורה כל הצעקות שלא נצעקו בזמן ובמקום הנכונים, בבת אחת, פורצות מגרוני ואני צורחת במלא הכוח שהוא ואישתו יכולים להיכנס לי לתחת, שהוא יכול לתבוע אותי, שאני מחזירה לו את אלף השקלים העלובים שלו ושילך לחפש את החברים שלו. את המכונית שלי אני מוכרת לא לו ולא לאשתו!
בשנייה שמסתיימות הצעקות ולעולם ועד נעלמים אלכס ואשתו מחיי שוב מצלצל הטלפון ומוּהנד שואל האם באופן סופי ומוחלט נמכרה המכונית. זרמים חמים של אושר מציפים את גופי ובחגיגיות אני מדווחת לחבר של יעלי שבוטלה העסקה עם הקונה המקורי ושהמכונית המצויינת והשמורה כמו בתולה חרדית עדיין עומדת למכירה. מוהנד מודיע שיש קונה, הוא רוצה לבוא מיד ולקנות את המכונית ללא מכון בדיקה ובהתאם למחיר הנדרש. פחות או יותר.
ואכן כך היה. תוך שעה ומחצה הגיעו אלי רוּפָיִיד הבן וחָכּים האב. בזמן שחכים לגם איתי קפה ועישן סיגרה רופייד לקח את המכונית לסיבוב. כשחזר הבן הוא אמר רק שהקלאץ' טיפה גבוה וזה יעלה כך וכך לתקן. ניקינו את מחיר התיקון ממחיר המקור ומיד העביר חכים את היתרה לחשבוני.
התנאי היחיד שהצבתי היה שהמכונית תשאר ברשותי עד ליום עזיבתי ושביום הזה חכים או רופייד או אחד האחים יסיעו אותי לדואר, נבצע העברת בעלות ואז אחד מהם יקפיץ אותנו לרכבת.
זה הנס שחתם סופית את שאלת 'האם זה הזמן לצאת לטיול חובק עולם?'
Comments