ברלין על כל המשתמע ממנה
עודכן: 27 בנוב׳ 2024

למרות שבאזורים מסויימים אפשר במפורש להבחין בין אוטוסטרדה מזרח גרמנית לאוטוסטרדה מערב גרמנית הנסיעה לברלין נעימה. מפליא אותי שהיום, שלושים שנה לאחר נפילת המחיצה בין מזרח למערב גרמניה, עדיין יש כזה הבדל בין האוטוסטרדות המזרח גרמניות לאוטוסטרדות המערב גרמניות.
הימים הם ימי סוף יוני 2023 ואנחנו עדיין חיים בעידן יחסית שפוי בו הממשלה הימנית החדשה בראשות הנרקיס, החזירונת, נסיך החושך וכל חבורת הזבל המשרתת אותם הם הדבר שהכי מציק לנו וכל ידיעה שמגיעה מכיוון מזרח הים התיכון קשורה אליהם בלבד ומחרידה את מנוחתנו. בשלב הזה חודש אוקטובר נראה רחוק כרחוק השמש מהירח.
אני עוברת בקרבת לייפציג ולומדת על כמה אירועים מעניינים. הראשון שבהם הוא שבשביעי באוקטובר 1989, לרגל חגיגות הארבעים של הרפובליקה, גורבצ'וב, נשיא ברית המועצות, מגיע לביקור במזרח ברלין שם הוא מפציר בנשיא גרמניה המזרחית, מר הונקר, לבצע רפורמות שלטוניות באומרו "החיים מענישים את אלה שמאחרים את הרכבת". לא יודעת... אצלנו החיים הענישו את כל אלה שהגיעו לרכבת.
הארוע ההיסטורי השני קורה בתשיעי באוקטובר 1989 כששבעים אלף אזרחים אמיצים צועדים צעדה שקטה על פני מטה השטאזי בעיר לייפציג, ובגלל נחיתות מספרית של שוטרי המשטר הפאשיסטי, עובר מצעד המחאה ללא התנקלות מצד המשטרה החשאית. כמה חודשים מאוחר יותר מתפורר המשטר הקומוניסטי הטוטליטרי של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, הלא היא גרמניה המזרחית.
אינני מתרגשת באופן יוצא דופן מהמידע הזה ואינני יודעת מה אני מרגישה כלפי ברלין שרבים מבני עמי לא יכולים להיות אדישים אליה ולא מעט אחרים בוחרים לחיות בה. חלק מאותו מיעוט שבוחר לחיות בעיר הוא שושלת משפחתית זעירה - בת דודה מדרגה שניה, בעלה ובנם הכמעט בן שנה. וחוץ מהם גם ידיד שנטש את ארץ הקודש וחי חיים חדשים במערב הפתוח.
תמורת חברותא, מקלחת חמה ומיטה זרה אצל שַׁי'קה, בת הבת דודה, אני נוטשת את נדדת ברחוב ווֹרָרלבֶּרג דָאם הצמוד למגה-סטור הופנר, מרכז ריהוט עצום. אין ספק שקשה לנטוש את החברה שלי ברחוב סתמי בעיר זרה, אך אמרו לי שמשפחה זה חשוב ושצריכים לאמן את האינטראקצייה החברתית ובסופו של יום אני מחבבת מאוד את החבר ואת השושלת.
ועכשיו סיפור.
לאחר נקיון יסודי של הגוף בשצף מים חמים, עטיית בגדים שחורים ומעיל טייסים מעור מלאכותי, ציור פס שחור על העפעפיים ומריחת שפתון כהה על השפתיים וג'ל משַטֵּחַ תלתלים, בסביבות השעה תשע היא יוצאת אל איזור הברים ומועדוני הלילה המפורסם שבעיר. שם לכל מין ונטיה יש מקום משלו. LGBQTUSWXYZ הכול נמצא שם. היא כבר סימנה לעצמה את רובע וִינטֶרפֵלדפְּלָץ הידידותי וכעת היא הולכת על פי הדרך המסומנת במפה של גוגל.
המקום נקרא גֶדֶנקוּרט הִילדֶה רַאדוּש שמשמעו "מפגש הילדה ראדוש" (את המשפט Meet at Hilde Raducsh אי אפשר לתרגם כהלכה לעברית) ובו נשים, מן הסתם, מתוודאות זו אל זו. מסתבר שזה מקום שנפגשים בו רק בשעות היום כשרוצים ללמוד על חייה ופועלה של אותה הִילדה שלא הסתירה את לסביותה ואת תמיכתה בקומוניזם גם בתקופת הנאצים ונעצרה ונענשה על כך אך שרדה וספרה את סיפורה. הגיבורה שלנו, לא מעוניינת כרגע בגרמנייה המתה. היא משתוקקת למשהו חי באופן יוצא מן הכלל.

במעלה הרחוב שולחנות על המדרכה מצביעים על מקומות מפגש נוספים. היא צועדת לעברם ומבלי לבחון לעומק את היושבים סביב, נגשת אל הבר. "קלאב סודה מיט אייס אונד למון," היא אומרת לברמנית מולטית יפיפיה שעורה בצבע מוקה וראשה מגולח למשעי. "יו אר נוט פרום היר," המולטית צועקת לעברה וצוחקת גומות חן. מה חבל שהיא אינה שותה אלכוהול. היא מהנהנת ומחזירה חיוך לגומות.
איכשהו, כמעט תמיד, בכל הברים האלה, הברמניות הן אלו שהכי מושכות אותה. אולי בגלל שהן משרתות את כולם בענייניוּת שמעורבת בדיוק חצי -חצי בנחמדוּת. היא עוקבת אחרי המולטית ארוכת הגפיים שמלהטטת בבקבוקיה ומניעה את אגנה לקצב המוזיקה. מישהי מתישבת לצידה אך הגיבורה שלנו רק בוהה בברמנית האקזוטית. הדקות חולפות, היא לוגמת מהסודה, וכרגיל, היאוש אט-אט מבעבע. מה לה ולמולטית היפה?
מגע רך של כתף אל כתף מפנה את תשומת ליבה אל האישה היושבת לידה. "או, סורי!" האישה אומרת והיא עונה "איטז או-קיי," ולוגמת את שארית הסודה. "מה את שותה?" הגרמניה שואלת באנגלית ולא במבטא גרמני חזק. "סודה," היא מתנצלת. "אני יכולה להזמין אותך לעוד אחת או שאת רוצה משהו קצת יותר חזק?" הגיבורה שלנו מתעמקת בפני שכנתה. באור הבר העמום היא נראית כבת חמישים ומשהו, שיערה הארוך משוך לאחור אל מעין כדור על ראשה, עישוניה רחבים ועיניה מעט מלוכסנות מעלה, אפה ישר ושפתה התחתונה מלאה משפתה העליונה. היא יפה. השכנה מטה ראשה הצידה. "כן-כן, סודה זה נהדר," גיבורה אומרת. "את לא שותה אלכוהול," השכנה מציינת. "נכון," גיבורה מהנהנת. הגרמניה מסמנת לברמנית ומזמינה איזשהו קוקטייל לעצמה וסודה לגיבורה.
"אז את לא שותה אלכוהול כי את מוסלמית?" השכנה שואלת. "אני לא שותה אלכוהול כי שתיתי מספיק," גיבורה עונה. "הערב או בכלל?" "בכלל." "ואת לא מוסלמית...?" "נכון. אינני מוסלמית." אז אפשר לשאול מהיכן את?" גיבורה מתמהמהת. אין לדעת איך יגיבו הגויים לזהותה. היא אומרת "אני מהמזרח התיכון." "את מהמזרח התיכון ואינך מוסלמית. זה אומר שאו שאת לבנונית נוצרייה או שאת ישראלית יהודייה ." הגרמניה משהה מבטה על פני גיבורה וגיבורה מהנהנת הנהון בודד. "אני לא לבנונית נוצריה." מרשים אותה שהארופאית יודעת משהו על המזרח התיכון. "יש לך בעיה עם זה?" גיבורה שואלת. "בכלל לא," משיבה השכנה.
מסתבר שהשכנה נולדה במרג' עיון הלבנונית ובדומה לגיבורה היא לא מוסלמית אלא נוצריה אורתודוקסית. "הייתי מביטה כל יום לכיוון מטולה ומתפללת שאלוהים יראה לי את הדרך לישראל." תחושה של קרבה שוטפת את גיבורה. הנה יושבת לידה מישהי מהשכונה, מישהי שיודעת איך מנגבים חומוס ועל איזה נהר מדובר. אחרי שבועות בין ארופאים בהירים יחסית היא מרגישה שמצאה אחות.
"איך אקרא לך?" גיבורה שואלת את השכנה. "שרה," היא משיבה "ולך איך קוראים?" היא שואלת. "חבצלת," גיבורה משיבה. "מה זה?" שרה לא מבינה. גיבורה מסבירה איך להגות את השם:"It's like 'have a salad'" הגרמניה מביטה בה מבולבלת. "מה?" היא שואלת שוב. "תאכלי סלט" גיבורה מסבירה בליווי תנועה ושרה פורצת בצחוק. תמיד זה עובד. הקרח נשבר.
באחת עשרה המוזיקה מתגברת ושרה שואלת את הב-א-סאלאד אם היא רוצה לרקוד. "כן!" היא רוצה. הן קמות מישיבתן ופער גדול נפער ביניהן. גובהה של הב-א-סאלאד הוא מאה אחוז מטר וששים ואילו גובהה של שרה, על פי כל ההערכות הוא קרוב יותר לשני מטר. "אלוהים ישמור!" חושבת היהודייה לעצמה ונושאת מבטה אל על. "What did your parents feed you?" גיבורה שואלת. מאי-רם שרה מביטה אליה וצוחקת "חומוס, טחינה אנד אלוט אוף סאלאד!" היא אוחזת בידה ומושכת אותה אל מרכז רחבת הריקודים.
כבר אחרי חצות והשתיים שוב יושבות לצד הבר. השיח בינהן זורם, משעשע ומסקרן. השנאה למצ'ואיזם המזרח תיכוני, הסלידה ממנטליות ה"של מי יותר גדול" שמאפיינת יהודים וערבים רבים מדי ובעיקר על ההשתוקקות לשקט ולחיים נורמלים "כמו בכפרים באירופה שאנשים חיים בהם את אותו אורח החיים כבר אלף שנים," חבצלת אומרת. שרה מהנהנת וטוענת טענה שמעטים מעזים לטעון. "לדעתי, יש הבדל בסיסי בין הדתות היודו-נוצריות לבין האיסלם. יהודים ונוצרים מקדשים את החיים והמוסלמים מקדשים את המוות."
"תשמעי," גיבורה אומרת, "אני מרגישה שאני בסרט ובניגוד להב-א-סאלאד, בסרט הזה הגיבורה מעיזה לבקש." "תבקשי," שרה משיבה. גיבורה גדולה אומרת "אני נודדת. לא אשאר בברלין יותר משבועיים. האם תרצי לישון איתי הלילה?" "כן," שרה אומרת. "השאלה היא רק איפה," חבצלת מפנה אליה מבט שואל. "לי יש בעל בבית..." שרה אומרת. "אהה," קצת פחות גיבורה מהנהנת ואחרי רגע אומרת "את מוזמנת אלי לנדדת רק דעי שאורך המיטה הוא כאורך הנהגת..." שרה צוחקת צחוק מתגלגל. "אני מאוד גמישה," היא אומרת והן עוזבות את הבר.
אי-שם לקראת הזריחה שרה הולכת לדרכה ואני ממשיכה לישון עוד כמה שעות.
מאוחר יותר אפגש שוב עם השושלת ומחר אלך לטייל עם ליאופולד בברלין והוא יספר לי המון דברים מאוד מעניינים על העיר. בין לבין אמצא חניון נדדות בשם "קאמפינג קרוסינזי" ששוכן ביער אורנים על שפת אגם בדרום מזרח העיר. השהייה שם עולה כ-23 יורו ללילה והמקום מספק, מקלחות, שירותים, חנות מכולת, מכבסה, מים למלא את מיכל המים, גומות ריקון מים אפורים ואינסוף שבילים לאורך הנהר ובתוך היערות. גן עדן.
למרות שהחלפנו מספרי טלפון לא פגשתי יותר את שרה כי לשרה יש בעל שישן במיטתם המשותפת באחת משכונות ברלין ובסרט הזה גיבורה ואני כבר היינו.
Comments