דרך ליקיה - שלושה שבועות מאנְטָליה לפָּטַרָה בטורקיה 01
עודכן: 11 בפבר׳
ב-18 באפריל 2023 יצאתי למסע שלקראתו אני מתכוננת כבר שנים. כבר הזכרתי את החברה הקנדית. באנטליה היא חיכתה לי.
כשהתחלתי לחלום על הטיול, שמעתי ממקורות שונים שכדאי להצטרף לכל מיני אתרים שמקדמים אנשים שרוצים לטייל בעולם מבלי לשלם על כלום. כך, למשל, יש אתר שנקרא workaway והוא מחבר בין אנשים שרוצים לעבוד קצת בכל בכל מיני מקומות לבין מקומיים שמחפשים מתנדבים ותמורת מעט עבודה מציעים לינה ושלוש ארוחות ביום. ויש עוד אתר שנקרא trustedhousesitters שמחבר בין אנשים שרוצים לנסוע לחופשה אך אינם רוצים לנטוש את ביתם ואת חיות המחמד שלהם אז הם מפקידים את היקר להם בידי אדם שרוצה לחוות את החוויה המקומית. נורא נחמד.
במסגרת ההתלהבות מהנסיעה, שילמתי סכום צנוע ונרשמתי לשני האתרים. אז איך הקנדית קשורה להכול? גם היא חברה באתרים הללו ופעם, מזמן, כשהיא באה לבקר בארץ ישראל, היא מצאה בית, כלב ושני חתולים במושב בו אני התגוררתי. בשני האתרים ישנה האופצייה search for a travel buddy ומכיוון שהקנדתית ידידותית מיד עם קבלת התפקיד היא ערכה חיפוש שכלל את השם המושב ושמי עלה באוב - Havatselet Arnon lives in Aviel. מיד שלחה הקנדית מייל וכחודש מאוחר יותר קיבלתי את פניה כשהגיעה למחוזותנו.
כך נוצר הקשר. לא רומנטי, לא עמוק, לא מסובך. קשר. הקנדית באה, טיילנו בשדות, רכבנו על סוסים, יצאנו למסעדה ושוחחנו הרבה ואז היא נסעה והקשר נשאר. כל זה קרה בשנת 2019.
ב-18 באפריל 2023 יצאנו שתינו למסע. כל אחת מאיתנו נשאה על גבה תרמיל במשקל 13 קילו ובתוכו כל מה שצריך כדי לשהות בשטח לפחות יומיים - 3 ליטר מים, אוהל, שק שינה, מזרון מתנפח, כלי בישול, גזייה, שני סטים בגדים, מקלות הליכה ועוד כהנה וכהנה. בתל אביב, ערב הטיסה לאנטליה, התרמיל שלי היה כל כך כבד שהחלטתי להשאיר את הכיסוי החיצוני של האוהל בארץ, החלטה שהתבררה גם כחכמה וגם כמטומטמת.
ואז הלכנו. והלכנו והלכנו והלכנו ולא האמנו שיש כאלה הרים גבוהים בטורקיה ושמרחק שנראה על המפה כמרחק סביר במציאות זאת עלייה של 900 מטר שנפרשת על פני 10 ק"מ ואז הליכה מישורית קצרה ואז שוב עליה של עוד 800 מטר על פני עוד שבעה קילומטרים. אני חשבתי שכפות רגליי מתרסקות לרסיסים. לקראת סוף היום הראשון כל צעד הפך לעינוי שאין לתאר. על פי המפה שהייתה בידינו אמור היה להיות כפר ובו מסעדה ומקום להקים אוהל.
הערב החל לרדת ובראש ההר שלא נגמר מצאנו כמה בתים נטושים. כפר גדלר. מסתבר שלפני האחד במאי הטורקים בכלל לא נמצאים בכפרים הגבוהים. איזה יאוש. הלכנו עוד כמה צעדים כואבים, בעיקול הדרך פנינו ימינה וממש לפנינו כמו מיראז' דימיוני ראינו שלוש דמויות יושבות סביב תנור אפייה ומהתנור עלה ריח תבשיל ומאפה.
על ארבע מעדנו אל השלושה, אם ובעלה ובִיתם, והכרזנו כי נשלם כל מחיר תמורת נזיד ומקום לינה. התפתחה שיחה. הם דיברו טורקית אנחנו דיברנו אנגלית והבנו אחד את השני מצויין. העלו אותנו עוד כמה מדרגות אל מרפסת שמשקיפה אל כל הדרך בה צעדנו עד הלום, הניחו לפנינו מאפה מן התנור ומרק ובסיום הארוחה אמרו שאת האוהלים אנו רשאיות להקים בתוך המסעדה.
סיום נפלא ליום פתיחת המסע הליקי שלנו.
בלילה כולנו התפללנו שמחר הדרכים כולן יובילו מטה.
Comentarios