הסדנה
Updated: Apr 25
סדנה (קורס קצר מועד) – קורס מעשי קצר מועד
סדנה (מיתולוגיה) – אלת הים במיתולוגיה האינואיטית הגרה במעמקים הקרים של אוקיינוס הקרח הצפוני
אמנם כשדיברה אתי שלומית היא דיברה על סדנה שהיא קורס קצר מועד שבסופו אשעט קדימה במלוא עוצמת פוטנציאל אישיותי אל כיבוש כל יעדיי, אך ביום הזה, שהוא היום השני של סדנת התנועה אל העוצמה, נראה כאילו הגעתי לפגישה עם אלת הים הגרה במעמקים הקרים של אוקיינוס הקרח הצפוני.
כן, היה נחמד לפגוש עוד כמה דוברי שפת אימי והיו רגעים של תובנה כזאת או אחרת אך כשהצטוונו להתחלק לזוגות וראיתי את כל עינֵיי החברות והחברים מוסטות מעינַיי, אותם רגשי נחיתות הרימו ראשם - "את לא שייכת לכאן" הם לחשו "ואף אחד לא אוהב אותך!"
יתכן שצריך להימצא במקום הנכון בזמן הנכון ועם סביבה שנוח איתה כדי שיתחולל שינוי ויתכן שההפך הגמור הוא הנכון - צריכים להיות במקום הכי מאתגר בזמן הכי לא מתאים ועם אנשים שממש לא סובלים אותך כדי שהדפוסים הידועים יעלמו ואת תצאי מכאן ללא נשל, בוהקת באורך החדש. לא ממש התעמקתי בדילמה.
היה לי רע, רע, רע. לא הבנתי איך שוכנעתי לבוא ולא סבלתי מילה אחת מכול המילים ששייטו להן בחללי הפנג שואי הכי פנג שואי שיש. אשתמש בשמות של פירות כדי להדגים את אווירת המלל. "היום אנחנו נתרכז במימוש הבָּננה שבתוכנו. ובכן כדי להגדיר את הבננה יש להסכים שהבננה היא היכולת להיות אבוקדו שהוא האני האמתי מבלי לנסות להיות משהו אחר. הבעיה עם הבננה היא שחונכנו לראות אותה דרך עיניי אחרים שראו אותנו כאבוקדו, מה שאומר שבאופן קבוע אנחנו מנסים לעמוד בציפיות האחרים, כלומר להיות אבוקדו בעוד שמי שאנחנו באמת היא הבננה.... שימו לב לתנוחה שלכם. אתה, כן אתה... האם זוהי תנוחה של פיטנגו או שאתה רוצה להרגיש את האבטיח שבך? תפתח את החזה! נשום עמוק! או כבר אתה ניראה יותר כמו אבטיח מאשר כמו פיטנגו...."
אחרי יום שלם שבו אף אחד לא פנה אלי בשיר הידוע "שנתרגל ביחד?" ושבו בכל פעם ששוב נשארתי זו האחרונה שאף אחד לא רוצה לשחק איתה וששוב מצמידים אותי למוקצה השני ושנינו עושים כאילו אנחנו משחקים וכל הזמן רק מדמיינים איך הבננה שלו מרביצה לאבוקדו שלי ולהיפך, רק רציתי לבכות. בדרך חזרה לנדדת הבטחתי לעצמי שמחר, בשקט-בשקט, אני עפה מכאן ויותר לא עושה שום סדנה לא של עוצמה ולא של פוטנציאל ולא של בננה ולא של פיטנגו.
לבנה מלאה מכסיפה את גגות הכפר, הדלתות האחוריות של נדדת נפתחות אל מטע אפרסקים, ינשוף נושף, אני על גבי מביטה לשמים והנפש מנסה לסכם בשקיפות-מה את ההתרחשות האותנטית שבתוכי. אם כן, השתכנעתי לבוא כי שלומית אמרה לי לבוא. וכמי שממהרת לרָצות נשים מסוימות באתי. במילים פשוטות נהגתי אלפיים קילומטרים רק כדי ששלומית תאהב אותי יותר. ואולם, כבר ביום הראשון של הסדנה גיליתי ששלומית באה עם חבר ושגם הוא וגם היא הם חלק מהועד המנהל של הסדנה, ושכצפוי, לאנשי הועד המנהל אין זמן לפליזרים חולי אהבה שמקומם בתנועת נוער ולא בתנועה אל עוצמת הבננה.
אבל באלקלה דה לה חובדה, בנדדת החונה תחת עץ אפרסק, השינה מתוקה ובבוקר מוקדם אני מחממת את מי הדוד ובבגד ים מתקלחת בחוץ, תחת הסוכך, והמים חמים השוטפים את גופי מוקפים אוויר קר-קר ובתוך הנדדת אני מתיבשת ועוטה בגדים נקיים והיום מחייך ומבטיח שיהיה טוב מאתמול ואני מאמינה לו.
חלפו, עברו ימי הסדנה. הלב נפתח אל חלק מהמשתתפים אך נראה שכלפי השיטה וההנהלה הוא נסגר לחלוטין והבנתי שפרק התורה הזו הסתיים סופית בחיי. עתה בערה בעצמותיי התשוקה לנוע במרחב, לרוץ בין הרים ובין סלעים, לשבת תחת עץ בחורשה ולישון לצד כְּבָשִׂים באֲחָוִוים הנפרשים אל האופק. זהו. מחר נדדת נושאת אותי אל יעד חדש.
コメント