נדדת מקבלת טיפול

על פי יעקב המוסך הכי אמין שוכן בעיירה ניירשטיין שנמצאת במחוז רֵיינְהֶסֶן (Rheinhessen) הידוע בכרמיו וביינו. כשאני שואלת כמה זמן יעקב אומר "כולה ארבע ימים. קחי לך את האופניים ותהני מהאיזור. תראי איזה נהר יפה יש לך כאן!" אז אני מוצאת בית יין שהוא גם בד אנד ברקפסט בשם Weingut Friedrichshof ומזמינה חדר לשלושה לילות.

ניירשטיין גרמניה

ממש בכניסה לחדר מימין נמצא חדר האמבטיה. החדר עצמו ארוך וצר ושתי המיטות מסודרות בו בטור. בקיר הצפוני חלון גדול המשקיף אל חצר בית היין ולאורך הקיר המערבי ניצבים שולחן כתיבה, כסא, שולחן קפה ועוד כסא. פשוט, נוח, נקי.

מעבר לכביש בית הספר המקומי משתרע על פני שטח עצום ויש בו כמה מגרשי דשא, לפחות שני מגרשי כדורסל ומסלולי ריצה אליפטיים המקיפים את המגרשים. לא רחוק מכול מתקני הספורט בניינים נמוכים רבים שבהם מתקיימים השיעורים. אחת הכיתות היא, ככל הנראה, כיתת המוזיקה וכל יום מתאמנת שם תזמורת כלי נשיפה. אני מניחה שמדובר בנגנים צעירים מאוד. כוח נשיפתם אינו מצליח להחזיק צלילים ממושכים והזיופים הם רבים.

אור ליום רביעי יעקב מתקשר ומודיע שצריך להזמין חלק ושחוץ מגלגל ההילוך השישי צריך להחליף את הקלאץ'. "כמה זמן?" אני שואלת. "עוד איזה שבוע," יעקב אומר. "וכמה זה יעלה לי?" "לא יודע, אבל אני סומך על הבנאדם." טוב, אם יעקב סומך על הבנאדם סימן שהכול יהיה בסדר. אני הולכת לחפש את בעלת האכסניה.

בסופו של דבר אני מבלה בניירשטיין עשרה לילות ובימים שביניהם מדוושת סביב העיירה ובין כרמיה, עולה לגבעות המקיפות אותה מדרום, ממערב ומצפון וחוצה את הריין שבמזרח. באחת הפעמים, בזמן שאני ממתינה למעבורת מגיעה קבוצה של חמישה אופנוענים. הם מסבירים שבשבעה ימים הם חוצים שבע מדינות אירופאיות וחוזרים חזרה להולנד משם הגיעו. אני שואלת אם אפשר להצטרף לטיול "השבע" והם צוחקים.

אופנוענים חוצים את הריין

בעבר הנהר אני נפרדת מהם ורק כדי להוכיח שאני יכולה לעשות את "השבע" בעצמי אם רק אחשוק בכך, אני רוכבת עד מיינץ וחזרה. כחמישים קילומטרים סה"כ. עם עצירה לגלידה בדרך לוקח לי כשלוש שעות.

היום הוא יום חם ורוב הגרמנים יוצאים לשכשך במי הנהר ולהשתזף בשמש האירופית. רבים מהם מסתובבים עירומים כביום היוולדם. אבל יש שם גם נשים לבושות לחלוטין ולבושן כולל חיג'אב או בורקה או רעלה, ולידן בעלים מעט יותר כהים מהגרמני הממוצע שמסתובבים בבגדי ים ככל האדם. כיוון שמדובר בנהר שמימיו מתוקים הדשא מגיע עד שפת המים ועצים גבוהים מצלים על חלקים גדולים של גדת הנהר.

מגיע היום האחרון לשהותי בעיירת היין. מה חבל שאינני שתיינית. נדדת מתוקנת ואני נפרדת מכאלפיים יורו ונוהגת אחרי יעקב חזרה לעיר מיינץ.