top of page
Writer's picturehavasalad

שלום אירופה!

Updated: Apr 21

בתשיעי במאי 2023 ארזתי את עצמי, נפרדתי מה-Golden Pensiyon, עליתי על מונית ונסעתי לשדה התעופה בפט'יה.





גרמניה פעם ראשונה. יש בי תשוקה עיוורת לכל החוקים, התקנות, ההנחיות והקווים הישרים. שדה התעופה של נירנברג עומד בכול הציפיות - בדיקת דרכונים כאן, מזוודות שם, רכבות ימינה, אוטובוסים שמאלה, מוניות למעלה וחניה למטה. אכטונג, אכטונג ואני כבר על אוטובוס בדרך לביתם של דני ואנדי.


כמו הקנדית גם אני השתמשתי באתר TrustedHouseSitters ומצאתי לי ארבעה ארנבונים שחיפשו שמרטפית לתקופה של שבעה-עשר ימים בעיר ארלנגן השוכנת לא רחוק ממינכן. שיטת השמירה על הבתים והחיות של אחרים היא השיטה הזולה ביותר לתור את ארצות הניכר. למעט מעט מזון שהיה עלי לקנות במהלך שהותי שם לא היו לי שום הוצאות. לעומת זאת, היו לי אופניים, מיטה, מקלחת, שירותים, מטבח מאובזר והכול ברמה של חמישה כוכבים. כן, וגם היו ארנבונים שאי אפשר היה שלא להתאהב בהם.






לשמחתי הרבה גיליתי שבארלנגן יש שבילי אופניים לאורך כל כביש וכל דרך, בתוך יערות, בשדות ועל גדות הנחלים. לאחר אי אלו ניפנופי ידיים ונַבְחָנוּת תת-שפמית מצד כמה רוכבים מקומיים, הבנתי שלכיוון יש משמעות. כלומר, יש לרכוב על המדרכה שהיא בכיוון הנסיעה, כלומר, לאותו הכיוון שנוסעות המכוניות ולא בניגוד לכיוונן. סדר זה סדר. אחרי שנעלבתי ממנפנפי הידיים הנבחנים והבנתי שסדר הוא סדר הייתי ברקיע השביעי.


ביום השני התעוררתי מוקדם וכמדי בוקר יצאתי אל מרפסת הארנבים כדי להאכילם, להשקותם ולראות שכולם בריאים ושלימים. שמתי לב שרק שלושה באו לקבל את פניי ואז ראיתי את ווִיקָאן הזכר הגדול, יושב על מדפו המוגבה כשעיניו עצומות למחצה והוא כלל אינו מגיב אליי. ליבי החל לפעום. "או ג'יזס! רק חסר לי שבמשמרת שלי ימות לו איזה ארנב." למרות כל מה שסיפרתי למארחים החמודים לא היה לי ניסיון אמתי עם ארנבים. הניסיון היחיד שרכשתי בתחום היה כשעבדתי בצהרון ובו היה כלוב ארנבים ופעם בשבוע הייתה שעת ליטוף שבמהלכה לרוב ביליתי את זמני במרדף אחר ארנבונים שבכל כוחם ניסו להימלט מעשרות ידיים קטנות, שמנמנות ודביקות.




שעה ארוכה הבטתי בוויקאן והוא כמו "פְרוֹזֶן" קפא על מקומו ושום חלק ממנו לא זז. "זהו," אמרתי לעצמי "הארנב גוסס! תכף הוא ימות וכמו שאני מכירה את הגרמנים הם יתבעו אותי ולא אתפלא אם זה ייגמר באיזה כלא נשים גרמני..." (שזה, לכשעצמו רעיון לגמרי לא רע). יצאתי מהמרפסת, הכנתי כוס קפה בפרקולטור הפרוגרסיבי והבנתי שאין ברירה חייבים לדווח לבעלים.


ממקום חופשתה בקרואטיה בעלת הארנבים מצאה וטרינרית בארלנגן שהסכימה לבוא לביקור בית ולבדוק את וויקאן החולה. "זה יעלה 56 יורו, ויהיה עוד תשלום עבור הבדיקה והתרופות..." בעלת הארנב הזהירה. אמרתי "אין בעיה, אשלם כל מחיר שיידרש." היא, כמו גרמנייה טובה חזרה ואמרה "כשנחזור, אחזיר לך את הכסף," ואני כמו יהודיה עם רגשות אשמה עניתי "לא, לא. זה בסדר. אל תדאגי, הטיפול עלי!"


הייתי בטוחה שלמרות שהארנב לא זז כבר יום וחצי, הוא בעצם בריא לחלוטין וכל "הגסיסה" היא הנקמה הפרטית שלו בבייביסיטרית המזרח תיכונית, ושנייה אחרי שהוטרינרית תלך וויקאן הגדול יתחיל לרקוד וואלס וזאת אחרי שהרסתי לבעלת הארנבים יומיים חופשה ובנוסף היא תצטרך לשלם על הביקור, הטיפול והתרופות מאה יורו.


לבית הגיעה וטרינרית צנומה שבחנה אותי בעין עקומה ולא ממש דיברה אנגלית. לפי תנועותיה הבנתי שאני זאת שצריכה לתפוס את וויקאן , לעטוף אותו במגבת ולאחוז בו על שולחן האוכל בזמן שהיא מבצעת את הבדיקה. אין מילים לתאר את הלחץ. אני, שלעד מעדיפה לא להרים יצורים בכלל ובוודאי לא יצורים רכים, פרוותיים השוקלים פחות משני קילו, הבנתי שאין לאן לברוח, מצאתי מגבת, נשמתי עמוק וניגשתי אל וויקאן שלתדהמתי לא זז ונתן לי לעטוף אותו במגבת ולשאת אותו אל שולחן האוכל. "כנראה שהוא אכן גוסס!" שוב תקפה אותי המחשבה האיומה הזאת.


משסיימה הוטרינרית להקשיב לנשימתו, לדפיקות לבבו ולבטנו ועברה להציץ באוזניו, בפיו, בעיניו, ובאיבריו האינטימיים, בקול קטן ובאנגלית משובשת אמרה שאינה מוצאת דבר שיכול להצביע על מחלה ובטח שלא על גסיסה וסכנת חיים. נשמתי לרווחה והתחלתי להירגע. או אז אמרה רופאת החיות "אשאיר כאן שלוש תרופות שונות שיהיה עלייך לתת לארנב. את אלו שלוש פעמים ביום, ואת זאת רק פעמיים ביום." "מהן התרופות?" שאלתי. "תרופות הומיאופטיות לחיזוק האנרגיה," השיבה הרופאה. "איך?" שאלתי שאלה כללית ונזכרתי בתרופות ההומיאופטיות שפעם מזמן היה עלי להניח פעם ביום מתחת ללשון. "הנה אראה לך?" הנהנתי ועם פיפטה היא טפטפה לפי הארנב "אַיִין, צְוָויִי, דְרָיִי," טִיפּוֹתֶן והביטה בי. "יָה?" שאלה ואני הנהנתי "יָה."


שילמתי מאה יורו ונפרדתי מהווטרינרית לשלום, חזרתי למטבח וכל התרופות מיד הושלכו לפח. בדיוק כפי שצפיתי, אחרי המפגש עם הוטרינרית וויקאן נראה טוב, חזר לו התיאבון והוא אף רקד ואלס עם אחותו.


אז ככה. בגרמניה יש בריכות אולימפיות ציבוריות. כשאני אומרת אולימפיות אני לא מתכוונת רק לאורך, לרוחב ולעומק של הבריכה עצמה, אלא לחדרי ההלבשה, למקלחות, לדשא ולרמת התחזוקה של המתחם כולו. מעבר לכל זה, אין בבריכה זכר לריח הכלור הנפוץ כל כך במחוזותינו והמים שקופים-שקופים. ולא אציין שוב שכולם יודעים לאיזה כיוון שוחים - תמיד בצד הימני של המסלול.


חיפשתי ב-Google Maps בריכת שחיה והסתבר ש-400 מטרים ממקום משכני הארעי שוכנת בריכה אולימפית. עליתי על האופניים ונסעתי שמה.



לא אכחיש כי ביום החמישי לשהותי במקום הזה היו אי אילו מחשבות לגבי מניעת חזרתם של בעלי הארנבונים לארלנגן בדרכים כאלו ואחרות. הייתי יכולה להמשיך לחיות כאן לנצח.


במהלך כל הזמן הזה גם עבדתי online וגם התחלתי לקדם את עניין הנדדת. הרי לשם מה כל המסע הזה אם לא לשם הנדודים בעולם? אך על הנדדת אספר בפוסט הבא.


אלה תמונות מזמן שהִיָיתי בארלנגן ומטיול שטיילתי עם רוני בנירנברג.







50 views

Recent Posts

See All

Comments


IMG_7212_edited.jpg

שלום, שלום.

טוב שעברת מכאן.

נשים, חברות. ידידים, מכרים סקרניות ומזדמנים, היה ותרצו לקרוא חוויות וסיפורים מהדרך, על הדרך ולצידה, הנכם מוזמנים לקרוא, לעיין, להתרשם ואף להגיב.

bottom of page