הַמִּכְתֶּבֶת
יומן מטיילת סולו בנָדֶדֶת ברחבי אירופה

בלילה הזה אני מבינה שאין על מי לסמוך אלא על אבי שבשמיים ודבר ראשון, אני אומרת, בואי נרגיע. איך מרגיעים? עושים מדיטציה.

יתכן שצריך להימצא במקום הנכון בזמן הנכון ועם סביבה שנוח איתה כדי שיתחולל שינוי ויתכן שההפך הגמור הוא הנכון

השמש מפציעה ממזרח וקרניה מסרקות את הערפל. הבה נעצום עיניים וננשום אוויר שקט, ונקבל את שבת המלכה אל ליבנו הפתוח לרווחה.

כמה דקות מאוחר יותר, בעזרת אלוהי האינטרנט, אנחנו מוצאים את הבטריה. אז למי שלא יודע הבטריה של פיאט דוקטו נמצאת מתחת לכסא הנהג.

כך עוברת בין הכפרים העומדים על מקומם ללא רודף, ללא איום, ללא פחד, ללא חירום. התודעה משתוממת לנוכח השלווה השוכנת בכול.

היו לי שני סיפורים. האחד קשור לכסף והשני קשור, הפלא ופלא, לנפש.

וביום השלישי מגיעים צילומים של המכונית הנחשקת. הלב מקפץ, הגוף רוקד את ריקוד ההתרגשות, תנועת משקולת המטוטלת מתאזנת ונעצרת במקום טוב.

לשמחתי הרבה גיליתי שבארלנגן יש שבילי אופניים לאורך כל כביש וכל דרך, בתוך יערות, בשדות ועל גדות הנחלים.

לאורך השביל, היכן שנמצאים כפרים או עיירות, אפשר למצוא מקום לינה בפנסיון מקומי או להקים אוהל בפאתי הישוב.

רק אומר שמילים נאמרו ודמעות נשפכו ואז, ורק אז, נוצרה החברוּת.