הַמִּכְתֶּבֶת
יומן מטיילת סולו בנָדֶדֶת ברחבי אירופה

לפני הביקור הנוכחי ביקרתי שש פעמים באנגליה - פעמיים בשנות השבעים במסגרת טיול משפחתי ובניגוד גמור לרצוני, פעם שלישית באמצע שנות השמונים כאביזרנית של ההצגה "רכוש נטוש" שהוזמנה להציג בלונדון (היו זמנים), פעם רביעית ב-1990 כשהתקבלתי להשתלמות במחלקת האביזרים של התיאטרון הלאומי האנגלי , פעם חמישית כשבאתי לבקר את אהבת חיי וגיליתי דברים איומים על עצמי ובפעם הששית כשהתקבלתי כשוליה לצוות ניהול הצגה באינגליש נשיונל אופרה. האופרה שהופקה אז הייתה "אורפיאו ואאורידיצ'ה" של גלוּק בבימויה של

סוס אוכל חציר באורווה סטנדרטית שירלי היא בת האח הגדול של אמי. היא מעט יותר צעירה ממני ולפני למעלה מחמישים שנה פגשתי אותה פעם אחת באנגליה וכמה פעמים בארץ ישראל. אני בקושי זוכרת אותה וכשהיא באה לאסוף אותי אני מגלה אישה יפה למדי עם זוג עיניים ירוקות ענקיות וחיוך שבה לב. התנהלותה קלילה והיא מלאה חום ואהבה כלפַּיי וכלפי היקום כולו. מאוד לא נעים לי שטבעת הסחוס המפרידה בין חוליה L4 ל-L5 בדיוק עכשיו, לרגל התנדבותי החגיגית לנקיון תא סוסים, סטתה ממקומה. אבל בגלל הכאב שחוצה ברגע זה את

זה נורא מוזר לשבת בכסא הנהג של מכונית ולהרגיש שאת בתנועה אבל בעצם לא נוהגת לשום מקום. זה עושה תחושה של בחילה קלה. אינני יודעת להסביר. צריך להסביר למוח שוב ושוב "כן, נכון, אנחנו זזים אבל המכונית כבויה ומעצור היד מופעל ובכל זאת אנחנו נעים קדימה." בתחילת הנסיעה הרכבת עצמה מוארת לגמרי ועל קירות הבטון שמחוצה לה יש נורות שחולפות במהירות על פני חלונות צרים אך כשהים מכסה את הרכבת נהיה חושך מחוץ לרכבת ובתוכה האור מעומעם ורק מרגישים בגוף את תנועתה. כחמש דקות אל תוך הנסיעה חשים את האווי

מתנת הפרידה המקסימה שהעניק לי אלסנדרו נפרדת מאורבק דנמרק על פי המידע שאני אוספת בעשורים האחרונים מסתבר לי שאבי הוא אנגלי דור שלישי, כלומר, אביו וסבו נולדו בממלכה המאוחדת. אימו, סבתא דורה (דבורה) שלי, לעומת זאת, הייתה יהודיה פולניה טהורה אך ציונית, שבגיל 16 עזבה את בית הוריה שבקרקוב ויחד עם חברתה נסעה ברכבות ובאניה לפלסטינה שם הצטרפה לגדודי העבודה, התישבה בעמק יזרעאל ועסקה בייצור חצץ לבניית כביש חוצה העמק. בעודה מפצחת סלעים דהר בקרבת מקום איזה בחור על סוס שחבש כפיה לראשו ונשא

מסלול הנסיעה מפלנסבורג, גרמניה לאודנסה בדנמרק על מרפסת דירת בת דודתי מדרגה שניה אני עומדת ומשקיפה אל רחוב ברילנאי סטנדרטי. הטלפון מצלצל ומעברו השני זוג דנים שואלים אם אני עדיין מעוניינת לבוא לעבוד בחווה שלהם. כשבועיים לפני כן, באתר workaway , השארתי להם הודעה והנה הם חוזרים אלי ואנו פותחים בשיחת וידאו לבבית. הוא, דֶני למהדרין, כחול עיניים, זהוב תלתלים גבוה וחייכן והיא נראית מָשהו מהמזרח הרחוק. הוא מדבר אנגלית קלוקלת במבטא דֶני חזק והיא מדברת אנגלית במבטא אמרקאי מובהק. הוא לרו